החלמה מסרטן סופני תוך ימים – בעקבות חווית סף מוות

סיפורי מוות קליני

אחד המקרים המעניינים ביותר, שאין לו כל הסבר מדעי, הוא החלמתה המלאה של חולת סרטן סופני, בימים האחרונים של חייה -כביכול- לפי דברי הרופאים. ההחלמה שלה, בעקבות חווית סף המוות, יצרה הד גדול בעולם

אניטה מורג'אני (אישה מהונג קונג ממוצא הודי) סבלה מסרטן (לימפומת הודג'קין), היא ניסתה טיפולים טבעיים במשך שנים, מפני שפחדה מכימותרפיה (שתי חברות שלה נפטרו מהמחלה), מצבה הלך והחמיר, עד שבבוקר אותו יום בפברואר 2006 לא יכלה לזוז. אניטה ממשיכה לספר:

בעלי החיש אותי לבית החולים, ואובחנתי בדרגה 4B (הדרגה הגבוהה ביותר). האונקולוגית ראתה את הבדיקה, ואמרה לבעלי שזה מאוחר מדי, ושהאיברים שלי מושבתים עכשיו. נשארו לי רק 36 שעות לחיות. האונקולוגית סירבה לטפל בי (כי זה היה מאוחר מדי), ולאחר תחינותיו של בעלי, אונקולוג אחר אמר שיעשה מה שאפשר, אבל הכין את בעלי שככל הנראה לא אשרוד, כי האיברים שלי כבר לא תיפקדו. הם התחילו איתי טיפה כימותרפיה וחמצן, והתחילו לבצע בדיקות, בעיקר לגבי תיפקוד האיברים שלי, כדי שיוכלו לקבוע את סוג הטיפול.

נכנסתי ויצאתי מהכרה במשך הזמן הזה, ויכולתי להרגיש את הנפש שלי ממש עוזבת את הגוף שלי. ראיתי ושמעתי שיחות בין בעלי והרופאים, שהתרחשו מחוץ לחדר שלי, כ-12 מטר בתוך המסדרון. לאחר מכן הצלחתי לאשר את תוכן השיחה מול בעלי שהיה בהלם. אח"כ ממש "עברתי" למימד אחר, שם הוקפתי בהרגשה של אהבה מוחלטת.

כמו כן חוויתי בהירות גמורה לגבי מדוע היה לי סרטן, מדוע הגעתי לחיים הללו לכתחילה, איזה תפקיד היה לכל אחד ממשפחתי בחיי בתמונה הכוללת, ובכלליות – איך החיים עובדים. הבהירות וההבנה שקיבלתי במצב הזה הם כמעט בלתי ניתנים לתיאור. נראה שמילים מגבילות את החוויה – הייתי במקום שבו הבנתי, כמה יש הרבה יותר ממה שאנו מסוגלים לתפוס בעולמנו התלת מימדי. הבנתי איזה מתנה היו החיים, ושהייתי מוקפת ביישויות רוחניות אוהבות, שתמיד היו סביבי, גם כשלא ידעתי.

כמות האהבה שהרגשתי היתה מדהימה, ומנקודת המבט הזו ידעתי כמה אני רבת עוצמה, וראיתי את האפשרויות המדהימות שאנחנו כבני אדם יכולים להשיג במשך חיינו הגשמיים. גיליתי שמטרתי עכשיו תהיה לחיות את "גן העדן עלי אדמות", תוך שימוש בהבנה החדשה הזו, וכן לשתף את הידע הזה עם אנשים אחרים.

על כל פנים, היתה לי הבחירה אם לחזור לחיים, או ללכת אל המוות. גרמו לי להבין שזה לא הזמן שלי, אבל תמיד היתה לי הבחירה, ואם אבחר במוות, לא אחווה רבות מהמתנות שהחיים שלי עדיין הכינו עבורי.

אחד הדברים שרציתי לדעת היה, שאם אני אבחר בחיים, האם אצטרך לשוב לגוף החולה הזה, מפני שהגוף שלי היה מאוד מאוד חולה, והאיברים פסקו לתפקד. גרמו לי להבין שאם אבחר בחיים, הגוף שלי יתרפא במהירות רבה, ואראה שינוי לא תוך חודשים או שבועות, אלא ימים!

הראו לי כיצד מחלות מתחילות ברמת האנרגיה, לפני שהן מתגשמות. אם אבחר לחזור לחיים, הסרטן ייצא מהאנרגיה שלי, וגופי הגשמי ידביק אותו מהר. אח"כ הבנתי שכשאנשים מקבלים טיפול רפואי למחלותיהם, הוא מוציא את המחלה רק מגופם, אבל לא מהאנרגיה שלהם, ולכן המחלה חוזרת. הבנתי שאם אחזור, זה יהיה עם אנרגיה מאוד בריאה. אז הגוף הגשמי ידביק את המצב האנרגטי מהר מאוד, ולתמיד. ניתנה לי ההבנה שזה חל על כל דבר, לא רק מחלות: מצבים גשמיים, מצבים פסיכולוגיים וכו'. "הראו" לי שכל מה שקורה בחיים שלנו הוא תלוי באנרגיה הזו שמסביבנו, שנוצרת על ידינו. שום דבר אינו מוצק: אנחנו יצרנו את הסביבה שלנו, התנאים שלנו, וכו', לפי מצב ה"אנרגיה" הזו. הבהירות שבה קיבלתי את ההבנה כיצד אנו מקבלים מה שאנחנו עושים, היתה מדהימה! הכל קשור לגבי היכן אנחנו ברמת האנרגיה. נתנו לי להרגיש שאני עומדת לראות "הוכחה" ממקור ראשון, אם אני אחזור לגוף שלי.

אני יודעת שריחפתי לתוך ומחוץ שני העולמות, אבל בכל פעם שריחפתי ל"צד האחר", הוצגו לי יותר ויותר סצנות. היתה אחת שהציגה כיצד חיי נגעו בכל האנשים שבהם, זה היה קצת כמו שטיח-קיר, והראה כיצד השפעתי על חיי כולם מסביבי. היתה אחרת, שהציגה את אחי על מטוס, כיוון ששמע שאני גוססת, ובא לראות אותי (זה אושר אח"כ, כשחזרתי להכרה, ואחי היה שם, לאחר שירד מהמטוס). אח"כ ראיתי במבט חטוף את אחי ואותי, ואיכשהו הבנתי שזה היה בחיים קודמים, כשהייתי הרבה יותר מבוגרת ממנו, וכמו אמא בשבילו (בחיים הללו הוא מבוגר ממני). ראיתי בחיים ההם, שהייתי מאוד מגוננת עליו. פתאום נעשיתי ערה לכך שהוא על המטוס, ובא לראות אותי, והרגשתי: "אני לא יכולה לעשות לו את זה – אני לא יכולה לתת לו לבוא ולראות אותי מתה". אח"כ ראיתי כיצד המטרה של בעלי מקושרת לשלי, וכיצד החלטנו לבוא ולחוות את החיים הללו יחד. אם אני אלך, הוא בוודאי יבוא מהר אחריי.

נתנו לי להבין, שבעוד שביצעו בדיקות לבדיקת תיפקוד האיברים שלי (והתוצאות עדיין לא התקבלו), שאם אבחר בחיים, התוצאות יראו שהאיברים שלי מתפקדים כרגיל. אם אבחר במוות, התוצאות יהיו: מוות כתוצאה מאי-תפקוד איברים, בשל סרטן. היתה לי היכולת לשנות את תוצאות הבדיקה ע"י הבחירה שלי!

עשיתי את הבחירה, והתחלתי להתעורר (במצב מאוד מבולבל), והרופאים נכנסו במהירות לחדר, עם חיוכים גדולים על פניהם, כשהם אומרים למשפחה: "חדשות טובות – קיבלנו את התוצאות, והאיברים שלה מתפקדים. קשה לנו להאמין לזה! קודם הגוף שלה ממש נראה שהפסיק לתפקד!"

לאחר מכן, התחלתי להחלים במהירות. הרופאים חיכו שאתייצב לפני שיבצעו ביופסיה של קשר הלימפה, כדי לבדוק את סוג תאי הסרטן, והם לא הצליחו למצוא קשר לימפה גדול מספיק להצביע על סרטן (כשנכנסתי לבית החולים הגוף שלי היה מלא בקשרי לימפה מנופחים). הם ביצעו ביופסיה של מוח-העצמות, כדי לבדוק את פעילות הסרטן, על מנת להתאים את הכימותרפיה לפי המחלה, ולא היו בכלל [תאים נגועים] במוח העצמות. הרופאים היו מאוד מבולבלים. בגלל שהם בעצמם לא הצליחו להבין מה קורה, הם נתנו לי לעבור בדיקה אחר בדיקה, ואת כולם עברתי בהצלחה מלאה, ועם כל תוצאות בדיקה ששללו את המחלה, קיבלתי יותר ויותר כח. בין השאר, עברתי סריקת גוף מלאה, ובגלל שהם לא מצאו דבר, הם הכריחו את הרדיולוג לחזור על הבדיקה!

בעקבות החוויה שלי, אני משתפת את כולם במה שאני עכשיו יודעת: שניסים הם אפשריים בחיינו בכל יום. אחרי מה שראיתי, אני מבינה שממש כל דבר הוא אפשרי, ושלא באנו לכאן כדי לסבול. החיים אמורים להיות נהדרים, ואנחנו מאוד מאוד אהובים. הדרך שבה אני מסתכלת על החיים השתנתה באופן דרמטי, ואני מאוד שמחה שניתנה לי הזדמנות שנייה לחוות "גן עדן עלי אדמות".


קטעים מתשובות לשאלות:

האם ראייתך השתנתה בדרך כלשהים מהדרך שבה את רואה בכל יום?
- כן, הייתי מודעת לכך שאני עדיין בחדר, למרות שאחרים ראו אותי עם עיניים עצומות, ולא ערה, ואעפ"כ יכולתי "לראות" את כולם בחדר, ובאותו זמן לחוות את המימד האחר, כאילו הם היו קיימים בו-זמנית.

מה הרגשת?
- חשתי אהבה כבירה, יותר מכל דבר שחוויתי בעולם. הרגשתי מאוד אהובה, כאילו לא חשוב מה שעשיתי, אני עדיין אהיה אהובה. לא הייתי צריכה לעשות דבר כדי שזה יגיע לי, או להוכיח את עצמי.

האם ראית אור?
- לא.

האם ראית או פגשת יישויות אחרות?
- כן, הייתי מוקפת ביישויות רבות, כולל אבא שלי, וחברתי הטובה ביותר, שנפטרו. לא הכרתי את היישויות האחרות, אבל ידעתי שהם אהבו אותי מאוד, והגנו עליי. נעשיתי מודעת לכך שהם היו שם כל הזמן, גם כשלא הייתי מודעת.

האם חשת בשינוי בתחושת הזמן או המרחב?
- כן. הרגשתי שהייתי במימד האחר, הרבה יותר ממה שבאמת הייתי. הכמות של מה שראיתי ולמדתי היתה לוקחת הרבה יותר במימד הזה. כמו כן, לגבי הבדיקות של תפקוד האיברים שכבר נעשו לי, התוצאות שלהן היו תלויות בבחירתי. זה ממש שינה לי את תפיסת הזמן.

האם היתה לך הרגשה של ידיעה מיוחדת, סדר קיומי ו/או תכלית?
- כן. הבהירות היתה מדהימה! הבנתי מדוע היה לי סרטן, הבנתי מדוע אנשים מקבלים את מה שיש להם, והבנתי שהחיים הם מתנה, אבל אנחנו לא קולטים את זה. הבנתי שאנחנו מאוד מאוד אהובים, לא משנה מה. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר כדי להוכיח את עצמנו לאלוהים, ואין "גן עדן" או "גיהנום". הבנתי שאנחנו יוצרים את הגן עדן או הגיהנו שלנו, כאן בעולם הזה, ולמדתי את המרכיבים הבסיסיים ליצירת גן העדן שלי בעולם הזה.

האם הגעת לגבול מסויים?
- כן, הגעתי לנקודה שבה הרגשתי שאני חייבת לבחור אם לחזור או להמשיך למוות. החברה הטובה ביותר שלי היתה שם (שמתה שנתיים לפני כן מסרטן), ואמרה לי שזה המקסימום שאני יכולה ללכת, אחרת לא אוכל לשוב: "הגעת לקצה. זה המרחק הגדול ביותר שאת יכולה להגיע אליו. עכשיו חזרי וחיי את חייך בשלמות וללא פחד", היא אמרה.

(לאחר המקרה, ובעקבות הנס הברור שנעשה לה, רואיינה מורג'אני בתקשורת הבינ"ל, ראיונות ומידע נוסף לגבי החוויה הזו ניתן למצוא באתרה: http://www.anitamoorjani.com )

מאמרים רלבנטים: