אפקט הפלצבו – הוכחה מדעית לכוח האמונה

אפקט הפלצבו: הוכחה מדעית לכוח המרפא של האמונה

אחת ההוכחות המדעיות המעניינות ביותר בהקשר של השפעת אמונה על מצב גופני, היא "אפקט הפלצבו". ניסויים מוכיחים באופן מובהק שיעילותה של תרופת-סרק כמעט זהה לתרופה אמיתית, ובשנים האחרונות הוכח גם שניתוחי-סרק יעילים לפחות כמו ניתוחים אמיתיים. ד"ר ד"ר שון מקיי, ראש מחלקת חקר הכאב בביה"ס לרפואה באוניברסיטת סטנפורד, מסביר את התופעה בוידאו.


אחת העובדות המדעיות המעניינות ביותר בהקשר של השפעת אמונה על מצב גופני, היא אפקט הפלצבו (או: "פלציבו", "פלסיבו", בעברית: אינבו). אמנם נדמה שכולנו מכירים את הרעיון, אבל מסתבר שלאו דווקא.

אישית, תמיד חשבתי שרעיון הפלצבו (תרופת סרק) הוא שבגלל שאדם רק מדמיין בעיה רפואית כלשהי, אז נותנים לו גם תרופה דמיונית, ואז הדמיון של הבעיה נפסק. ובכן, מסתבר שזה שונה מאוד:

נחשפתי למימדים העצומים של אפקט הפלצבו דרך אחד הספרים שעדיין לא סיימתי, The Spiritual Brain, שמציג מספר גישות חדשות לחקר המוח. מסתבר שאפקט הפלצבו מסוגל ממש לרפא אותנו. האמונה שאנחנו מקבלים רפואה, יכולה לגרום לנו להתרפא, בלי שיש כל תרופה במה שאנחנו מקבלים, אלא רק במה שאנחנו מאמינים שאנחנו מקבלים. מה שהספר הוסיף לי, זה שכשבודקים תרופה לפני אישורה לשיווק המוני, היא צריכה להיבדק מול פלצבו, וכדי שהיא תאושר, היא צריכה להשפיע באחוז מזערי מעל "תרופת הפלצבו". דהיינו, שרוב התרופות בשוק אינן משפיעות הרבה יותר מפלצבו.

כוח האמונה ברפואה עד כדי ריפוי טוטלי, בלי שום חומר רפואי פעיל, נבדק אפילו בניתוחי-דמה. במחקר הזה למשל, בניתוחי ברך של חולים, הם חולקו ל-3 קבוצות, כשאחת מהן קיבלה ניתוח-דמה, כלומר ניתוח ללא כל פעילות רפואית בברך, ולא רק ששלושת הקבוצות דיווחו על תוצאות דומות, אלא שבאחד השלבים קבוצת הפלצבו (ניתוח הדמה) אפילו דיווחה על מצב טוב יותר מהקבוצות האחרות.

מדובר כאן על שיפורים גופניים ורפואה אמיתית, ולא "פסיכולוגית" כפי שמקובל לחשוב. מה זה אומר? ברור שזה אומר שלאמונה שלנו יש כוח רפואי, ונראה גם שזה הכוח הרפואי היחיד שפועל עלינו, כיוון שרוב התרופות אינן שונות בהרבה מתרופות פלצבו, וכפי שראינו גם ניתוחים מראים תוצאות דומות.

נשאלת השאלה: אז למה אנחנו לא נרפאים פשוט בכוח האמונה, בלי פלצבו? עדיין מחפשים את התשובה…

להלן וידאו של ד"ר ד"ר שון מקיי, ראש מחלקת חקר הכאב בביה"ס לרפואה באוניברסיטת סטנפורד, שמציג לנו את אפקט הפלצבו לפי ראייתו.


להלן תמליל דבריו:

אם כן, פלצבו הוא תרופת סרק, שאין לה כל השפעה רפואית או תרופתית. אז אפקט הפלצבו הוא ההשפעה התרופתית או ההשפעה הכללית שחולה מקבל כתוצאה מקבלת תרופת הסרק הזו, ובאופן כללי זה מבוסס על אמונת החולה: על כך שהחולה מאמין שתהיה השפעה לתרופה, למרות ששוב, אין לזה כל פעולה תרופתית.

איזה איזורים במוח נחשבים לקשורים לפלצבו?
ובכן, יש לנו דגם מוח. אם נסתכל על חתך של המוח, נראה שיש איזור במוח שנקרא רכס החגורה, והחלק הקדמי הזה נקרא רכס החגורה הקדמי, וזה איזור שמאוד מעורב גם בתגובת הפלצבו וגם בכאב עצמו, בחווית הכאב. יש איזור נוסף עמוק יותר שנקרא הרמה, שגם מעורב בתגובת הפלצבו וכאב. זוהי תחנת הממסר של המוח: זה האיזור שמקבל אותות נכנסים משאר הגוף, ואז שולח אותם לעיבוד באיזורים אחרים של המוח, כדי שייצרו בסופו של דבר את החוויה שלנו.

אנחנו יודעים שתגובת הפלצבו קשורה לכמה מהאיזורים הקדמיים הללו של המוח. אלה איזורים המעורבים בתפקוד ניהולי, מחשבה וזיכרון, שכולם עובדים כדי לבסס את הציפייה, שבסופו של דבר מווסתת את חווית הכאב שלנו בכמה מהאיזורים העמוקים הללו במוח.

אז כל אלה עובדים ביחד, אלה ואיזורים אחרים, עובדים יחד ליצור את חווית הכאב שלנו, וגם מופעלים ע"י אפקט הפלצבו.

נראה דוגמא של חולה שנסרק, שממחישה את תגובת הפלצבו:
מדובר בצעיר שנפצע בהתהפכות בגף השמאלית העליונה של גופו, במהלך צייד בחופשה מהקולג' בקיץ. היה לו כאב צורב נורא בזרוע הזו. הבאנו אותו לסורק, וגילינו שכאשר אנו נוגעים באיזור מסויים בזרוע, היה לו כאב צריבה נורא באיזור הזה. זה מיוצג באיזור הזה בשקופיות הללו, שמראים פעילות מוגברת בכל איזורי המוח המעורבים בעיבוד ותודעת הכאב.

נתנו אינפוזיה לצעיר הזה ואמרנו לו, שנתחיל לערות לו תרופה מאוד חזקה להקלת כאבים. זה מה שעשינו. ומה שגילינו זה שהכאב שלו פחת: היתה לו ירידה דרמטית בכאב = הכאב ירד מרמה של 7 בסולם 10 לרמה של 3 בסולם 10.ומה שגילינו הוא, שבמקביל גם הפעילות המוחית שלו ירדה: פעילות מופחתת בצורה משמעותית במוח בכל האיזורים המעורבים בעיבוד ותודעת הכאב.

אבל מה באמת נתנו לו? למעשה נתנו לו פלצבו. לא התחלנו למעשה את התרופה הפעילה עדיין. כשלמעשה נתנו לו את התרופה גילינו שיש עוד ירידה בכאב הכללי וגם ירידה גדולה יותר בפעילות המוח, מה שמרמז שכמו שלפלצבו היתה השפעה ישירה על המוח, לתרופה האמיתית היתה עוד פעילות.

מה המשמעות של כל זה?
ראשית, כאב למעשה נמצא במוח, אבל גם תגובת הפלצבו נמצאת במוח, ומדובר בתופעה מאוד מוחשית. החולים לא מדמים זאת, הם לא ממציאים זאת, ושלאמונות שלהם עשויה להיות השפעה אדירה לא רק על הכאב שלהם, אלא אנחנו למעשה יכולים לראות את ההשפעה הזו בתוך המוח החי עצמו!

מאמרים רלבנטים: