כבר דיברנו כמה פעמים על זה, שהאמונה ברע היא הגורמת את המציאות הלא-חיובית שאנשים חווים בעולם הזה, וע"י עקירת האמונה ברע מהשורש, נוכל להגיע לאמונה מלאה בטוב, ולחוות גן עדן עלי אדמות, באופן פרטי ובאופן כללי.
כאמור במקום אחר, הבעיה היא שאמונה בשכר ועונש מובנית בכל החברות, דתיות או חילוניות. מצד אחד, הקושי לסלוח, והרצון שאדם שעשה לך רע – ייענש, נראה כאילו הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו. מצד שני, כשאדם מרגיש שעשה פעולה חיובית (לפי מערכת האמונה שלו), הוא תמיד מרגיש שהוא צריך לקבל עליה תגמול מסויים שמגיע לו, או לפחות לא לקבל עליה תגמול רע, ומכאן השאלה "למה זה מגיע לי?" או "זה מה שמגיע לי?"…
בואו נתבונן מעט מאיפה זה מגיע:
בתור ילדים קטנים, אנחנו מחונכים (ואח"כ מחנכים…) הרבה פעמים במושגים של: "אם תעשה את זה, אז תקבל את זה". הסיבה שאומרים לנו את זה ברורה לנו כיום: כדי שנעשה משהו שאנחנו לא כ"כ רוצים… אבל מה שנבנה אצלנו, כתוצאה מכך, באמונה הפנימית, הוא שכדי להשיג דבר חיובי (תגמול, שכר) – צריך לבצע פעולות (בדר"כ פחות חיוביות מבחינתנו). כמובן שגם ההיפך קיים: "בגלל שעשית את זה, לא תקבל את זה" – כלומר: עונש, שנגרם בגלל פעולה שכן רצינו לעשות, אבל אחרים לא רצו שנעשה.
נסתכל על עוד מושג שקל לראות אותו ביַלְדוּת: סיפורי הילדים, או סרטי/סדרות הילדים, עם הדמות השלילית מול הדמות החיובית. הדמות השלילית מנסה תמיד להרע לדמות החיובית, והסיפורים בנויים בצורה כזו שבאופן טבעי נוצר שיפוט, הן כלפי הדמות השלילית, והן כלפי הדמות החיובית. סוף הסיפור, בדר"כ, מבהיר את השיפוט, גם אם הילד עדיין לא הבין זאת בעצמו, בכך שהדמות השלילית נענשת ("מגיע לה"), והדמות החיובית חיה באושר ובעושר ("מגיע לה").
מכאן מגיע ה"מגיע": הרע "מגיע" ל"רע", והטוב "מגיע" ל"טוב". והנה לכם: שיפוט, שכר ועונש מגיל אפס!
כשאנחנו גדלים, המצב רק מחמיר, כי סיפורי הילדים הופכים להיות מציאות מבחינתנו (כשאנחנו בדר"כ הדמות החיובית, והדמות השלילית רודפת אותנו בהתלבשויות שונות), והשיפוט שלנו הופך להיות מובנה: "מגיע לי ככה" ו"מגיע לו ככה", ואנחנו מחכים לסוף הסיפור, שבו נקבל את ה"אושר ועושר" והשני יקבל את העונש שלו, ולפעמים מנחמים את עצמנו שאפילו אם לא נקבל את זה כאן, נקבל את זה במקום אחר: מאחורי הפרגוד, בעולם הבא, בגן עדן (או בגיהנום).
לכן, כשאנחנו שומעים על מושג של "אין עונשים" זה נשמע לנו טפשי. לא נראה שייתכן מצב שאין שיפוט. הרע צריך לבוא על עונשו, והטוב – לקבל את שכרו…
אבל הכל אחד. אלוהים הוא אחד. היקום הוא אחד. כולנו אחד, כולנו ביחד. כל העולם הוא ראי שלנו, ושל האמונות שלנו. כשאנחנו שופטים את "הרע", אנחנו שופטים את עצמנו, בכך שאנחנו מאמינים ברע, ויוצרים לעצמנו מציאות של רע.
אבל זה לא רק זה: גם כשאנחנו שופטים את "הטוב", וקובעים שמגיע לו תגמול טוב, כזה או אחר, אנחנו עדיין מקבעים אמונה ברע: אמונה בשכר ועונש. כי אם ל"טוב" מגיע טוב, אז ברור שלרע – מגיע רע. דהיינו: אמונה בשכר – היא עצמה אמונה בעונש!
תכלית הבריאה, גם לפי הקבלה, היא "להיטיב לנבראיו". המציאות היחידה שאלוהים רוצה היא: שנקבל שפע, נקבל טוב, שניהנה, שנהיה מאושרים. לא צריך להיות ש"מגיע לנו" אושר. אושר זה המצב שנבראנו עבורו.
אז מי דפק את זה? אנחנו. באמונות הילדותיות שלנו… על זה אמר החכם באדם: "ראה זה מצאתי: אשר עשה האלוהים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת ז): כלומר – אלוהים ברא את האדם בפשטות, לקבל שפע, וכל ה"חישובים" שאנחנו עושים: טוב ורע, שכר ועונש, זה רק מצידנו – לא מצידו.
אנחנו צריכים לבטל את כל ה"חישובים" הללו. את כל השיפוטים הללו. לדעת שכל האמונות שלנו במציאות של טוב ורע, שכר ועונש, הן פשוט אמונות ילדותיות של אגדות ילדים, ותו לא.
העולם נברא להיטיב לנו. אנחנו נבראנו כדי שיהיה לנו טוב. האחרים נבראו כדי שיהיה להם טוב.
באופן מעשי:
הזכרנו בעבר, שהלל הזקן סיכם את הדרך המעשית לשפר את מצב האמונה הנוכחי, במשפט אחד: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זוהי כל התורה כולה, והשאר: רק פירושים".
בואו נחשוב לרגע, מה אנחנו לא רוצים שיעשו לנו: אנחנו לא רוצים שיעשו לנו רע. אנחנו לא רוצים שידברו עלינו רע. אנחנו לא רוצים שיחשבו עלינו רע. כלומר: ביטול הרע במעשה, בדיבור ובמחשבה.
אכן, לא מדובר בדבר פשוט. נראה שהכי קל מהשלושה זה לא לעשות רע למישהו. אבל לא לדבר רע על מישהו? לא לחשוב רע על מישהו?
הכל אפשרי, באופן הדרגתי.
בהתחלה, אפשר לבטל זאת במעשה. אח"כ בדיבור כלפי אנשים קרובים (שעלו על העצבים). אח"כ בדיבור כלפי רחוקים יותר. ואולי אח"כ גם במחשבה, עד שנגיע למצב שלא נחשוב על אף אחד רע, או שמגיע לו רע.
ככל שנתקרב למצב שבו אנחנו לא חושבים רע על אף אחד, לא על אדם קרוב, לא על אדם רחוק, לא על שכן, לא על דמויות בחדשות, ואפילו לא על דמויות דמיוניות בסרטים וסדרות, נדע שאנחנו מתקרבים לגן עדן עלי אדמות, ונוכל ממש לראות זאת ולחוש זאת באופן ברור, ולקבל את הטוב שאלוהים רוצה שנקבל, לא כי "מגיע לנו", אלא כי זה המצב הטבעי שבשבילו נבראנו!
הטוב והרע הם יחסיים ותלויים בנקודת המבט של המאמין,
לדוגמה:האחד מעשן סיגריות וטוב לו עם זה ,הוא מאמין שזה מרגיע אותו ומסב לו הנאה.
ואילו השני רואה בעישון חטא גדול מאוד שמזיק לבראיתו ובריאותם של יקיריו.
מה שאני רוצה לאמר הוא שחשוב מאוד להבין תחילה את האמת ולאחר מכן להחיל את האמונה.
מה דעתך?
טוב ורע הם המצאה שלנו (לפי התורה כתוצאה מאכילת עץ הדעת טוב ורע). טוב ורע הם שיפוט. במציאות העליונה הכל טוב, כפי שמקובל ביהדות לגבי עולם האצילות (בקבלה), וכן לגבי העולם הבא (שאליו יגיע העולם הזה לאחר תקופת המעבר של ימות המשיח).
כשאתה מדבר על להבין את "האמת", אם אני מבין אותך נכון, אתה מתכוון לכך שיש אמת אובייקטיבית כלשהי כלפי כל דבר, אם הוא טוב או רע.
"האמת" לפי התפיסה שאני מדבר עליה, היא אמת של "עולם האמת", "עולם שכולו טוב", כלומר: שהכל טוב.
מה שגורם ל"רע" או ל"נזק" היא אמונה ברע או בנזק.
אני אתן דוגמא פשוטה, ומדעית, לגבי מה שאני מתכוון אליו.
אם אתה מכיר את "אפקט הפלצבו", אז אתה יודע שאנשים מקבלים הקלה משמעותית בכאב, או במחלה (לפעמים עד כדי רפואה שלמה), כתוצאה מתרופות שאינן תרופות כלל, אלא "פלצבו" – סתם חומר בלתי פעיל לחלוטין. המחקרים הרפואיים מראים בפירוש שלא מדובר סתם באפקט פסיכולוגי, אלא בשינוי פיזיולוגי ממשי. הדבר היחיד שהאנשים מקבלים זה את האמונה בטוב שהם מקבלים תרופה. אמונה בטוב. כתוצאה מכך הם נרפאים.
אבל, במקביל לאפקט הפלצבו קיים אפקט ה'נוצבו' (Nocebo Effect), כאן מדובר על המצב ההפוך שבו גם אם האדם יקבל את התרופה שתרפא אותו בצורה הכי ברורה, הוא מאמין באמונה שלמה שהיא לא תעזור למצבו. אנשים כאלה אכן לא נרפאים, אפילו אם הם עוברים ניתוחים מוצלחים או מקבלים טיפול תרופתי מוצלח. אצל האנשים הללו מקובעת האמונה ברע לגבי מצבם, והיא זו שקובעת את תוצאת הטיפול שלהם בלי קשר ל"אמת" הרפואית.
זה בדיוק יכול להסביר לנו למה, למשל בענייני הסיגריות, יש מי שמעשן וחולה, ויש מי שמגיע לגיל מופלג בבריאות איתנה. הכל תלוי באמונה.
לצערנו, יש מי שנתפסים לאמונה בדברי רופאים (בענייני רפואה) או מומחים (בעניינים אחרים) כאילו הם המציאות המוחלטת שאין עליה עוררין. כך נוצרות תפיסות מוטעות של אמונה ברע. אבל, בע"ה בקרוב גם באמצעות תגליות המדע (ובזכות האמונה בטוב), יגיעו ידיעות חדשות שיאששו שהכל תלוי רק באמונה שלנו, ובנקודת המבט שלנו שמשנה את כל המציאות, כפי שמוכח למשל מאפקט הפלצבו, או גם מפיזיקת הקוונטים בניסוי החריץ הכפול.
יום טוב.
אני חושב שאני יתחיל להאמין באהבה תחילה!!!
הבנתי,אז איך אני מטפח אמונה?במה להתחיל?יש לך המלצות לצידה לדרך האמונה?
אני כל הזמן עובד על טיפוח האמונה בטוב (או לפחות משתדל…). כולנו מאמינים בני מאמינים, והאמונה שלנו משתקפת במציאות שאנחנו חווים. בשלב ראשון אני אישית מתרכז באמונה בטוב שאני מסוגל לקבל בשכלי שהיא אפשרית. השיטוה הטובה ביותר שעובדת אצלי היא שיטת החיזוקים החיוביים בדיבור (positive affirmations ). אני משנן לעצמי מדי פעם בפעם אמירות כמו:
* המצב שלי משתפר מרגע לרגע מכל הבחינות
* יש לי רק מחשבות טובות
* כולם אוהבים אותי
* אני אוהב את כולם
* אני מאמין בטוב ביותר
* אין עונשים
* הכל טוב
אם יש משהו שמטריד אותי אני מחפש חיזוק חיובי עבורו, אבל אני מנסה להתרכז באמירות ללא שלילה, כלומר, במקום לומר: "אני לא חולה", לומר: "אני בריא".
את האמירות הללו (כל אחד מתאים לעצמו אמירות ספציפיות) יש מי שאומרים כמה פעמים ביום, אצלי זה עובד הכי טוב פעם אחת ביום (יותר מזה, זה כבד מדי בשבילי), בבוקר או בערב ("בשוכבך ובקומך"…).
ואכן, כפי שאמרת, נראה שהאמונה באהבה תחילה היא רעיון נהדר, מפני שאהבה היא שורש הטוב, ומי שאוחז בשורש – אוחז בכל.