לפניכם וידאו של סיפור מקרה מוות קליני, בעקבות תאונת דרכים חזיתית שעברה אישה בשנת 1985. הוידאו צולם בשנת 2007, ומציג גם את מסקנותיה של האישה בדיעבד מהמקרה המיוחד שאירע לה.
ביום גילוי אמריקה 1985, הייתי בתאונת דרכים קטלנית. זו היתה תאונה חזיתית. אני נסעתי בכביש, מכונית אחרת באה מהצד השני, עברנו בצומת, וברגע האחרון הוא החליט לפנות שמאלה ממש מולי.
בום! אני חושבת שהיה לי מספיק זמן לומר: הו, אלוהים, הוא פ…. לא הספקתי להגיד "פונה".
הדבר הבא שהיה: הסתכלתי למטה על גג המכונית, זה היה כאילו: "וואו, זה מגניב". למרבה המזל, שמעתי על חוויות חוץ-גופיות. לא היתה לי אחת, אבל תמיד רציתי, ופתאום היתה לי אחת.
הסתכלתי למטה, וראיתי את המכונית שלי מחוצה, וראיתי את הבחור יוצא מרכבו לרכב שלי, רוכן ומכבה את הפנסים שלי. לא הבנתי מה זה אומר עד אח"כ. פתאום איבדתי עניין במה שקרה שם למטה, כי ראיתי את האור הלבן הזה, כאן, שלמרבה המזל שמעתי עליו, ואמרתי: "היי, הנה האור הלבן, אני הולכת".
והיתה המנהרה הזו, שנראתה מאוד חשוכה, אבל היה אור מאוד בהיר בסופה, ומאוד רציתי לגלות מה יש בצד השני. והיתה הרגשה כזו שעברה דרך המנהרה, של אהבה, ופשוט רציתי לעבור דרך זה, והדבר הבא: עברתי דרך זה.
והייתי במקום הזה, אבל זה לא היה מקום כמו כאן, זה היה סביבה, אווירה. וזה היה אהבה. זה היה מדהים. זה היה אושר מושלם, עונג מושלם, אהבה מושלמת, קבלה מושלמת, מושלמות של הכל בסדר, תמיד יהיה והיה. היה לזה הרגשה של הביתה. הרגשה שלשם אני שייכת, ושכך צריך להרגיש כל הזמן. אבל, כמובן, לא מרגישים זאת כאן…
אז הסתכלתי כזה מסביב, ואני חושבת שהייתי צריכה מושג של מקום, אז פתאום זה נראה שוב כמו מקום, והסתכלתי ימינה וראיתי את כל קרובי המשפחה שלי שמתו והם עשו שלום, וחייכו. חייכתי ועשיתי שלום, אבל לא הרגשתי שאני אמורה ללכת לדבר איתם, כי זה כאילו לא הסיבה שהייתי שם.
אבל זה היה טוב לראות אותם, וכולם היו במצב נהדר, ויכולתי ממש להרגיש את זה!
דבר הבא שהיה: עמדתי במרכז מעגל של יישויות אור בגובה 3.5 מטר, ואני רק 1.65 מ', אז הם היו די מאיימים, אבל לא ממש, כי הרגשתי איתם יותר משפחה מהאנשים שראיתי קודם. והרגשתי שהם כ"כ מוכרים ואוהבים. ואני זוכרת שאמרתי: "אני לא חוזרת למטה", כי זה מגעיל: אנשים אכזריים
והכל שם קשה כמו ללכת בנוזל דביק עד לגובה הברך, רק להגיע לאנשהו או לעשות משהו. האנשים מגעילים אחד לשני, זה פשוט רע, ואני לא חוזרת!
זה היה נראה כאילו התווכחתי איתם, אבל כשאני חושבת על זה, הם לא ממש התווכחו. אני פשוט עמדתי ככה, והם ככה אמרו: "כן, אהובה", "הכל בסדר, אהובה", "את ממש בסדר","את יכולה לעשות מה שתרצי", ונראה שזה התמשך למשך תקופה ללא זמן. וממש רציתי להישאר כי היה ממש טוב שם.
והדבר הבא שהיה: התעוררתי בחדר המיון בבית החולים, ואמרתי: "אלוהים, מה קרה?". והאחות אמרה: "היית בתאונה". ואמרתי: "זה לא מה שהתכוונתי", כי אני לא הייתי אמורה לחזור, אבל הנה הייתי כאן.
וזה ממש היה הרגשה שונה, כלומר, תלת מימדיות כשאין הרבה אהבה זה שוני גדול מהיכן שהייתי, והיה מאוד קשה לעשות את המעבר. ידעתי שהיתה לי חווית סף-מוות, אפילו שמעתי על זה בעבר, אבל לא ידעתי ממש מה עושים עם זה, כי שום דבר לא היה אותו דבר.
זה עדיין הרגיש אותו דבר, זה היה עדיין: הנה אני בעולם, ואנשים עדיין אכזריים אחד לשני, וזו לא אנרגיית האהבה שהיתה שם, שהרגישה כמו הלב של אלוהים. שם זה הרגיש כמו לשוב ולעמוד במרכז של הלב של אלוהים. ופתאום זה הרגיש כמו: אני כבר לא שם יותר, והנה הייתי כאן, והרגשתי כאילו נזרקתי כמו אבן.
אז, אומרים שלוקח 15 שנה לעכל חוויות כאלה, ואני חושבת שזה נכון, כי ההבנה שלי לגבי זה השתנתה עם הזמן. ועכשיו 2007, אז כבר יותר מ-20 שנה עברו, והנה כמה מהדברים שלמדתי מזה:
סדר העדיפויות שלך משתנה, בגלל שאתה מבין שהדבר החשוב ביותר הוא אהבה. הדבר היחיד זה אהבה. זה למעשה הדבר היחיד שיש. רק שלפעמים זה מובע כפחד, הצד ההפוך של אהבה.
וכל הדברים הקטנוניים האלה לא חשובים. כמובן שמשתנים כשדבר כזה קורה, אנשים מרגישים מוזר סביבך, אז מאבדים חברים, ומקבלים חדשים. יש מי שמחליפים עיסוק, יש מי שמתגרש, אבל מכניסים את ההרגשה הזו של אהבה לחייכם.
אני חושבת שזה מה שקורה לאנשים שעברו חוויות כאלה, וזה לוקח הרבה זמן, בגלל שאתה משתנה,למרות שיש לך עבר שונה.
כולנו יודעים ששבנו עם משימה, רובנו לא יודעים מה היא היתה, זו הבעיה, אבל אנחנו יודעים שיש לנו אחת. אנחנו מבלים זמן רב בנסיון להבין מה היא, ובכמה פעמים מאז היו לי רעיונות מה המשימה שלי היתה, אבל עכשיו אני חושבת שהמשימה שלי, והמשימה של כולם, היא להיות כאן, בתלת מימד, בזמן הזה ובמרחב הזה, ולהחזיק באנרגיה של האור של אלוהים. פשוט להחזיק אותה. לא צריך לעשות משהו, פשוט להחזיק את האנרגיה הזו.וככל שאנו מחזיקים אותה, אנחנו עוזרים לאלה שמסביבנו למצוא את האנרגיה הזו ולהרגיש אותה.
האנושות משתנה, האנושות מתפתחת, וזהו הזמן. וכל מה שצריך לזכור זה שאין שום דבר לפחד ממנו: אתה יישות אלוהית בעלת כוח. כולנו כאלה, כולנו חלק של אלוהים, כולנו חלק של אהבה, זה מי שאנחנו: אנחנו הלב של אלוהים, ואנחנו כאן להביא את זה לעולם הזה. ליצור את גן העדן בעולם הזה. ואנחנו יכולים לעשות את זה, על ידי אהבה.
לכן אנחנו כאן.
