מוות קליני של טייס עירקי ב-1966

סיפורי מוות קליני

טייס עירקי, משנות ה-60, ניסה להתאבד והגיע לחווית סף-מוות. במהלך החוויה סיפרו לו כמה עובדות מאוד מעניינות. כמו כן הוא ראה בעיניו את הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים, שנה לפני שהוא אירע, וקיבל הסברים מלמעלה מדוע ישראל תנצח במלחמה

קולונל פאהד סעדון, כותב על התנסות סף-מוות שעבר כשהיה עציר בטחוני בעירק (1966):

הייתי במעצר בתא המשטרה הצבאית במשרד הביטחון, אשר היה חדר קטן מאוד בלי שום מתקנים חוץ ממיטה ושירותים קדמונים. היה חלון קטן.

שני שומרים הוצבו לי: אחד מהם גר בבית קטן בכפר רחוק, והיה תמיד במשמרת. עם הזמן הוא החל להזדהות איתי. הייתי רגיל לשלוח אותו להביא לי את הארוחות שלי ממסעדה סמוכה.

היתה תרופה בשם "ANTIBAR", שהיתה כדור הרגעה קל. ביקשתי מהשומר להביא לי חבילה של טבליות אלה, והוא עשה זאת. אני שוב ושוב ביקשתי ממנו להביא את הטבליות, עד שאני צברתי כבר בערך 300 מהם.

ברצוני לומר שלמה שאירע לאחר מכן, לא הצלחתי למצוא שום הסבר עד עכשיו, וזה היה נשגב מבינתי כאדם. אז אני כותב את מה שקרה ללא הערות.

יום אחד התחלתי לקחת את הגלולות, רוקנתי את החבילות בזו אחר זו, ובלעתיבערך 300 טבליות. התחלתי לחוות סחרחורות, כאבי-בטן, והראייה שלי נעשתה מעוותת. העפתי מבט לעבר דלת התא, והסתכלתי על הוורידים זרועי ששינו את צבעם לשחור-כחול.

כשהבנתי זאת, ניסיתי לשכב על המיטה שלי, אבל איבדתי את שיווי המשקל, ונפלתי על הרצפה, תוך כדי איבוד ההכרה. כשחזרתי [להכרה], ראיתי את הגוף שלי על הרצפה, אז קמתי. להפתעתי הגוף שלי היה עדיין על הרצפה. אני, "הגוף שלי" החדש, עמד לדיו. הניסיון שלי להבין מה קרה הגיע לסיומו, כאשר הרגשתי שאני עולה למעלה, עוזב את הגוף שלי על הרצפה.

כשהגעתי לתקרה של התא, ניסיתי למתוח את היד שלי כדי להימנע מפגיעה במאוורר, אבל שום דבר לא קרה. המאוורר מסתובב כל הזמן. הגוף שלי המשיך לעלות כלפי מעלה, עובר את התקרה ועולה אנכית בשמים.

כשהסתכלתי למטה, ראיתי את בנייני משרד הביטחון. אחר כך עברתי דרך שכבות של עננים מעל העיר בגדאד, והייתי בשמים הכחולים.

פתאום ראיתי שני גברים בחלוקי לבן בוהק, אחד גבוה מהשני. אחד מהם הרים את ידו, והעלייה שלי פסקה. האיש עשה תנועה שרומזת לי ללכת קרוב אליו. בלי לחשוב, נעתי לעבר היישויות עד שהוא סימן לי בידו לעצור.

לא חשתתי ולא הייתי מוטרד. לא הרגשתי חום או קור, רק תחושה של שלווה. אחד מהם שאל אותי: "למה עשית את מה שעשית? אתה לא יודע שלהיפטר מהחיים שלך זו לא זכותך?". עניתי: "אני מצטער מאוד, נמאס לי ולא יכולתי לסבול את בידודי בצינוק". בעוד אני עונה, ניסיתי לראות מי הם, אבל לא יכולתי.

אותו אדם אמר: "אנו מרוצים ממך כרגע, אנחנו הולכים לסלוח לך על מה שעשית, ולהחזיר אותך לאדמה. אל תעשה את מה שעשית שוב. "

הוא המשיך ואמר: "תראה, אתה מכיר מישהו מאלה?" הבנתי שהוא רוצה שאסתובב ואראה, וכך עשיתי. ראיתי 11 גברים שעמדו קרוב, עם הגב אלי. אמרתי: "אני לא יודע מכיר אותם, כי אני לא רואה את פניהם." האיש אותת, ושלושה ראשים הפנו את פניהם אלי. זיהיתי את הנשיא עבדול סלאם עארף, כשלידו שומר הראש שלו, מאג'ד עבדאללה, והשלישי היה עבדול לטיף אל דראג'י. האיש אמר לי: "אתה היית אמור להיות איתם, אבל אנחנו סלחנו לך. עכשיו אנחנו שולחים אותך לעולם שלך, לאדמה. אבל ה-11 האלה, הם יעזבו העולם שלך לבוא אלינו תוך יומיים. שוב הוא הורה בידיו, והשלושה הפנו את ראשם חזרה.

הוא שאל אותי: "אתה יודע למה סלחנו לך?" עניתי: "לא" ואז הוא אמר: הסתכללעבר האדמה." ראיתי מטוס קרב מיג 7 טס נמוך באזור בראזאן, לכיוון הסלעים על הכביש שבו המורדים הכורדים היו. המורדים איימו על נשים וילדים בכלי הנשק שלהם שיישארו קרוב אליהם (כמגן אנושי).

כאשר המיג הנמיך טוס אליהם, נשים וילדים צרחו באימה. אמהות חבקו את התינוקות והילדים ניסו להסתתר מבועתים תחת בגדי נשים. זה היה מחזה מזעזע מאוד של הפחד מן המוות. המיג חלף על פניהם ללא ירי לעברם. המטוס חזר ואז הבנתי שזה היה המטוס שלי. עשיתי את מה שעשיתי תוך הפרת פקודת התקיפה.

האיש אמר: "אנחנו רוצים שתראה במו עיניך את המעשה האנושי שעשית. אל תיבהל". המיג ביצע גיחה נוספת מעליהם מבלי לתקוף ופנה לעבר הבסיס שלו בכרכוכ. ראיתי את פניהם של הנשים והילדים תוהים מה קרה, וכך גם המורדים.

ואז אמר האיש: "זהו מעשה שבגללו סלחנו לך. אתה תרד אל העולם הארצי. זה היה מעשה אנושי גדול.

עכשיו, לפני שתחזור. אתה רוצה לברר משהו לפני שאתה נשלח חזרה?" עניתי:" כן, יש לי כמה שאלות לשאול".

-"מהו זמן בשבילכם? האם זה כמו מה שמדענים כמו איינשטיין אומרים שזה?"
-הוא ענה:" לנון כאן אין זמן כמו שיש לכם, זה לא קיים.
-הוא: "בן כמה אתה?"
-אני: "30 שנה"
-הוא: "שוב, הסתכל למטה".

ראיתי את אמא שלי שמה את התינוק הנולד שלה, שהיה אני, במיטה, ועומד לידה רופא הודי. כל זה היה בעיר בצרה ב -1934 ב -13 במרץ. ואז ראיתי את כל חיי עוברים לנגד עיניי. הוא אמר: "כרגע רואה את החיים שלך תוך פחות משבריר שנייה, שבשבילך זה היה 30 שנים".

-"האם יש לך משהו אחר כדי לברר? "
שאלתי: "האם תהיה מלחמה בינינו לבין היהודים, ומה התוצאה תהיה?"
הוא אמר לי: "כן, בקרוב זה יקרה, ותפסידו." הוא הורה לי באצבעו להסתכל למטה. ראיתי מטוסים ישראלים ממריאים מהבסיסים שלהם לכיוון מדבר סיני ותעלת סואץ בטיסה נמוכה מאוד. אחר כך הם היו הפציצו בסיסים מצריים תוך השמדת המטוסים שעל הקרקע – מלחמת 1967.

אני נחרד ושאל את האיש: "למה אתם לא עוזרים לנו למנוע אסון כזה?"
הוא ענה: "לא, כי אתם הייתם אומה גדולה, ונפרדתם כשאתם הורגים אחד את השני, בעוד שהם היו מפוזרים ב-90 מקומות שונים בלי שפה אחידה. הם התכנסו ואיחדו את עצמם נגדכם. היתה להם מטרה אחת, והם הצליחו. אם אתם רוצים שיתוף פעולה שלנו, אתם צריכים לאחד את האומה שלכם, לזמן שבו הייתם האומה הגדולה וטובה ביותר. יחדו את אלוהים והתפללו אליו כפי יכולתכם. "

שאלתי: "האם אני יכול לספר למשפחה שלי על מה שראיתי, כדי שיוכלו להיזהר?"
הוא אמר לי: "כן, אבל אף אחד לא יאמין לך, כי אתה ראית רק חלק קטן מהעתיד, ואתה חי את העבר . הם לא יתפסו את העתיד. אתה והעם שלך חיים בעבר ולא יכולים להבין את העתיד."

ואז הוא אמר משהו שלא הצלחתי להבין :"ראינו את העולם שלכם נוצר מלכתחילה, ואז ראינו אותו משתנה, ואז ראינו אותו מסתיים. עכשיו אתה חי בתקופות שחלפו. ראינו את התקופות האלה, והם הסתיימו. לכן הם לא יאמינו לך. "

לאחר מכן הוא אמר: "עכשיו אנחנו לוקחים אותך חזרה לעולם העבר. לפני שהוא הרים את ידו הוא שאל: "למה אינך מתפלל?" לא יכולתי לענות ושתקתי. הוא הרים את ידו והתחלתי לרדת שלי לכיוון האדמה. אחר כך עברתי דרך שכבות של עננים וראיתי את בגדד. זיהיתי את הבניינים של משרד הביטחון ושל התא שבו נעצרתי. כשהגעתי לגג הבניין, לא חשתי פחד ועברתי דרך הגג לתא שלי. ראיתי את הגוף (השני) שלי שוכב על הרצפה, ואוחדתי איתו התחלתי לצרוח מכאבים…..

(האנשים שנאמר לו שימותו, נשיא עירק דאז ועוד, אכן מתו בתוך אותו פרק זמן שנאמר לו, והוא הספיק לספר את המקרה עוד לפני מותם. הוא עצמו המשיך לחיות, והיה עדיין בחיים בזמן השחרור האמריקאי של עירק מידי סדאם)

מאמרים רלבנטים: