מסר מעבר לזמן

מסר מעבר לזמן

בספרו "המטריצה האלוהית", מביא גרג בראדן סיפור אמיתי, על מנת להמחיש את העובדה שהזמן אינו מוחלט, וכי אפשר להתעלות מעבר אליו. להלן הסיפור, יחד עם הפרשנות שמציע לו גרג:

מסר מעבר לזמן

בספרן רב העוצמה, Small Miracles: Extraordinary Coincidences from Everyday Life, מספרות ייטה הלברשטאם וג׳ודית לבנטל סיפור מדהים של כוח וסליחה. עשיתי ככל יכולתי למצוא את המקור של סיפור מעורר יראת כבוד זה, אך אני מעודד אותך לחוות אותו בשלמותו בטקסט המקורי. מה שעושה את הסיפור הזה למעניין כל כך, והסיבה לכך שאני מציג אותו כאן, היא שבמקרה הזה, הסליחה היא רבת עוצמה עד כדי לעלות מעבר לזמן:

״החדשות על מות אביו גרמו לג׳ואי לזעזוע. הם לא דיברו, מאז הגיע לגיל 19 והחל לפקפק באמונות היהודיות המסורתיות של משפחתו. לאביו של ג׳ואי, לא היה יכול להיות דבר מביש יותר, מאשר להסיל ספק בפילוסופיה שהזמן הרב הנחיל לה כבוד. הוא איים לנתק איתו את היחסים, אם בנו לא ידבק במסורת ויפסיק להטיל בה ספק. ג׳ואי הבין שהוא לא יכול לעמוד בדרישות אביו, ולכן עזב את הבית כדי לסייר בעולם. הוא ואביו לא דיברו עוד לעולם.

בקפה קטן בהודו, מצא חבר את ג׳ואי, ובישר לו על מות אביו. הוא לא שמע על כך לפני כן. ג׳ואי חזר מיד הביתה, והחל לחקור את מורשתו היהודית. הבוננויות החדשות שלו על מורשתו ועל אביו השפיעו עליו מאוד, והוא מצא את עצמו מתכנן תכניות לעלייה לרגל לארץ, בה היו נעוצים שורשי המסורות של משפחתו: הוא היה בדרכו לישראל.״

כאן פונה הסיפור פנייה מיסטית חדה, ומאפשר לנו להגיע לבוננות של כוח המטריצה האלוהית:

״ג׳ואי מצא את עצמו ליד הכותל המערבי בירושלים, חלק מחומת מתחם המקדש, שנשארה עומדת לאחר חורבן המקדש לפני קרוב ל־2,000 שנה. לכאן באים יהודים אורתודוכסים להתפלל מדי יום, חוזרים על המילים של אותן תפילות שנאמרו לאורך מאות שנים.

ג׳ואי כתב פתק לאביו, מצהיר על אהבתו ומבקש מחילה על הכאב שגרם למשפחתו. לפי המנהג, היה עליו להשאיר את הפתק באחד הסדקים והבקיעים הרבים שנוצרו כאשר הטיח המקורי נפל מבין האבנים. כשמצא ג׳ואי את המקום הנכון להשאיר את הפתק שלו, קרה דבר מדהים – משהו שאין לו שום הסבר שכלתני בעיני המדע המערבי המסורתי.

כאשר טמן ג'ואי את הפתק שלו בכותל, נפל לפתע פתק אחר מבין האבנים ונחת על כפות רגליו. זו הייתה תפילה שכתב מישהו ושם בכותל כמה שבועות או אולי אפילו חודש לפני כן. כשהושיט ג׳ואי את ידו אל הנייר המגולגל, הוא החל להרגיש הרגשה מוזרה.

הוא פתח את הפתק, והחל לקרוא את תוכנו. הוא זיהה את כתב היד – הוא היה של אביו! הפתק שג׳ואי החזיק בו, נכתב על ידי אביו, שהשאיר אותו בכותל לפני מותו. הוא הצהיר בו על אהבתו לבנו, וביקש מאלוהים מחילה. זמן לא רב לפני כן, נסע אביו של גיואי לאותה נקודה בה מצא ג׳ואי את עצמו. בעיוות אירוני של בו־זמניות, הניח אביו את תפילתו בדיוק באותו מקום בכותל בו נשארה עד לבואו של ג׳ואי. ״ (סוף ציטוט מהספר)

איזה סיפור רב עוצמה! איך יכול היה דבר יוצא דופן כזה לקרות? כמובן, חייב להיות סוג תקשורת כלשהו בין המציאויות לעולמות. ג׳ואי חי בתחום ההווה שאנו קוראים לו ״עולמנו״. אף על פי שאביו כבר לא חי, היהדות מאמינה שהוא עדיין קיים במקום אחר, בשמים המשתרעים מעבר לעולמנו. שתי המציאותיות קיימות זו לצד זו, ומתקשרות זו עם זו.

בעוד שהצד המכני ־ כיצד בדיוק הגיע המסר של ג׳ואי אליו ־ עשוי להישאר מסתורין, דבר אחד בטוח: כדי שג׳ואי יקבל סימן לכך שאביו עדיין נמצא אתו במגע, חייב להיות משהו שיחבר בין שניהם, אמצעי שיספק את כלי הקיבול לשני תחומי החוויות. המטריצה האלוהית היא האמצעי הזה ־ היא מתאימה לתיאור המקום שהיהודים הקדומים קראו לו ׳שמים׳, ביתה של הנפש, שהיא כלי הקיבול של העבר, ההווה והעתיד.

דרך הגשר של המטריצה האלוהית, התרחש משהו יקר בין ג׳ואי ואביו. קרתה תקשורת שדילגה מעבר לזמן ולמקום, ובסיפור הזה, אפילו מעל החיים והמוות, שהביאה לריפוי ולקרבה בין אב לבנו. עלינו להביט אף עמוק יותר לתוך היחסים עם החלל שנוצר פה ושם, ועם הזמן המאפשר לנו אז ועכשיו להבין איך זה קרה ומדוע.

(המטריצה האלוהית, פרק 5, עמ' 153 בהוצאת אור עם)

זה הסיפור, וזו היתה הפרשנות של גרג בראדן. אבל אנחנו יכולים להסתכל על הסיפור מזוית שונה מעט:

החרטה של ג'ואי בסיפור, על הקרע עם אביו, היתה חרטה גמורה ומלאה. היא היתה כל כך מלאה, והוא השתנה בעקבותיה כ"כ, עד שהוא שינה גם את העבר ("תורת הטנטיקל")! בגלל שהוא עכשיו מישהו אחר לגמרי, גם העבר שלו השתנה: אבא שלו כבר לא היה בקרע איתו בעבר, אלא אהב אותו, והצהיר באופן ברור על כך שהוא אהב אותו מול אלוהים.

מהזוית הזו, מה שמעניין בסיפור הוא לא שג'ואי נתקל דווקא בפתק הזה, אלא עצם התוכן של הפתק (האהבה בין האב לבן), שעשוי להצביע על כך שג'ואי שינה את העבר.

כך או אחרת, מדובר בסיפור מרתק…

מאמרים רלבנטים: