כשלון/הצלחה – משקיעים אהבה, זה מה שחשוב התוצאה לא משנה…
אתם מכירים את האנשים שהכל אצלם נמדד בכסף, אפילו את ההורים שלהם הם מגדירים ככסף "אבא שלי שווה מיליון ש"ח" וכו'… הם לא רואים בעיניים שום דבר אחר רק כסף. חלילה, אני לא רושמת את זה לגנאי או לביקורת הרי אין רע בעולם, אלא אני רושמת את זה כדרך לחיים ללמוד ממנה. אני כל כך מתאווה להגיע לרמה כזאת של פרספקיטבה על החיים שהכל ימדד אצלי רק בדבר אחד אבל לא לפי כסף אלא לפי האהבה!
העולם הזה מטעה אותנו בכך שרק התוצאה מעניינת אותנו ואילו כל מה שהושקע כדי להגיע לתוצאה מתבטל בעינינו כלא היה ואפילו מצטערים שהשקענו הרבה אנרגיות ולא יצא מזה שום דבר. שמעתי פעם ספור יפה על מלך סין שחילק לכל ילדי העיר שנחאי עציץ ובתוכו זרעים וביקש מהילדים שישקו כל יום את העציץ ושהוא, המלך, יצא לאחר חודשיים לרחובות העיר כשכל ילד מחזיק בידו את העציץ עם הצמח שגדל. הגיע היום המיוחל וכל ילדי העיר שנחאי החזיקו בידיהם עציצים, האחד עציץ של ורדים, השני עציץ של תפוזים סינים וכו'. המלך עבר בין כל הילדים ולא התפעל בכלל ממה שהוא ראה ואפילו לא חייך. פתאום הוא ראה ילד קטן שהסתתר מאחורי שאר הילדים ובידו עציץ. המלך התקרב אליו וראה שמלבד חול אין בעציץ כלום. שאל המלך את הילד: מה זה? הילד התחיל לבכות ואמר "אני עשיתי את דבר המלך וכל יום השקיתי את העציץ אבל העציץ לא הצמיח כלום, אני מצטער". המלך חייך חיוך רחב, חיבק את הילד והרים אותו על כתפיו ואמר מול כל הילדים: כל הילדים לא עשו את מה שביקשתי מלבד הילד הזה! אני חילקתי לכם עציץ שבתוכו אין זרעים ואתם זרעתם זרעים משלכם רק הילד עשה את מה שביקשתי!
מוסר ההשכל של הסיפור הנפלא הזה הינו שגם אם אנחנו משקיעים בחיים שלנו בתחומים שונים אם זה בזוגיות, אם זה בקריירה, אם זה בילדים וכו' ולא רואים תוצאות – זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא זה זה שהשקנו את העציץ, דהיינו השקענו את האנרגיות שלנו באותו דבר שראינו אותו חשוב בעינינו אף על פי שהוא לא הניב תוצאות ולא התייאשנו ממנו, זה רצון המלך, זה רצון השם, זאת התכלית, לשם כך באנו לעולם הזה!
הרי איזו אנרגיה השקענו? אהבה! השקענו את עצמינו בתוך הדבר, שכן אנחנו מהווים אהבה ומכיוון שאנחנו מהווים לא סתם אהבה אלא אהבה ללא תנאים אז האהבה שהושקעה לא היתה בתנאי שהדבר יצליח לנו. ההצלחה בכלל לא משנה אלא כל מה שמשנה זו האהבה!
בכל פעם שאנחנו מרגישים אהובים או אוהבים אנחנו מרגישים את עצמינו ממש, אהבה ללא תנאים. כל פעם שאנחנו נותנים אהבה אפילו ללא תוצאות (ללא תנאים) אז אנחנו מתחברים לאלוהות שבתוכינו, לעצמינו, לאהבה ללא תנאים שאנחנו מהווים. כל פעם שמסביבינו אנשים/בע"ח/צמחים/חפצים נותנים לנו אהבה אף על פי שזה לא מספק אותנו בתוצאות שרצינו, אז האהבה שניתנת לנו היא זו שחשובה, היא זו שמהווה את מי שאנחנו, היא התכלית ואסור לנו לבטל אותה בשום פנים ואופן!!!
יהי רצון שנוכל להשקיף על העולם הזה בפרספקטיבה של אהבה אז הכל יראה לנו כל כך מושלם ואף פעם לא חסר, כי מה שחשוב באמת זאת האהבה והאמת היחידה שמתבררת מהאשליה של העולם הזה היא האהבה ללא תנאים, אלוהים, אנחנו בעצמינו בבחינת "כולנו אחד כולנו ביחד".
