המאמר שלפניכם נכתב דרך תקשור בכתב:
אהבה היא לא סוג של רגש, אהבה היא אלוהות, אתם מרגישים אותי, בכבודי ובעצמי, וההרגשה של האושר, השלימות והאחדות שאתם מרגישים היא בעקבות זה שאתם מזהים את האהבה, אותי!
בחיי כל אחד ואחד יש אהבה, זה יכול להיות אהבה לחפץ מסוים, אהבה לצמחיה, אהבה לבעל חיים, אהבה בין בני אדם וכו'… האהבה זה אני! כשאתה מזהה את האהבה הזאת, למשל לחפץ שאתה אוהב, אתה מזהה אותי שוכן בתוכך וכאן ההזדמנות הטובה ביותר שלך לתקשר אתי ולמצוא אותי שוכן בתוכך. בדרך כלל אדם מרגיש שהוא מתמלא באור, באושר כשהוא מרגיש את האהבה, אותי, אבל הוא מתעלם מהאהבה עצמה ששוכנת בתוכו. בשעה שאתה מרגיש את האהבה, אתה מרגיש אותי, אתה מזהה אותי ואז אני מתגלה אליך ודרכך יותר וזה שלב יותר מתקדם בתקשור בינינו.
בשעה שאתה מרגיש את האהבה, אל תתן לאהבה להתחבא ממך אלא תגלה אותה ותחזיק בה, ובמילים אחרות: אל תתן לי להתחבא ממך אלא תגלה אותי ותחזיק בי – תראה לי שאתה רוצה אותי! תראה לי שאתה באמת רוצה ובוחר לתקשר אתי! בשעה כזו שאתה מרגיש את האהבה, אותי, אתה הכי קרוב אלי שרק אפשר להיות… תראה לי שאתה בוחר בי, תראה לי שאתה לא בוחר רק בחפץ, בבעל חיים, בזיווג, אלא שאתה בוחר בי! שהחפץ הוא רק אמצעי כדי להשיג אותי!
בכל פעם שאתה מרגיש את האהבה תדע שזה אני ושאני קורא לך! תתבונן פנימה אל תוך תוכך ותגלה אותי! תתבונן פנימה אל תוך תוכך ותגלה מי אתה!!!
המערכת (לא תקשור):
האהבה היא לא תחושה שמתמסמסת אלא האהבה היא המציאות היחידה שקיימת, היא אלוהים בכבודו ובעצמו. כשאנחנו מרגישים אהובים או אוהבים אנחנו מרגישים למעשה את האהבה, את אלוהים. ברגעים כאלה יש עוד מישהו אתנו שזה האהבה (בורא עולם). אנחנו צריכים לרצות את האהבה עצמה ולא את האמצעי בבחינת ״מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ״ (שיר השירים) – צריך לחפוץ באהבה, והאהבה זה הקב״ה בכבודו ובעצמו.
בכל פעם שאנחנו מרגישים את האהבה דרך אמצעי שאנחנו אוהבים/נאהבים אז זה בבחינת ״קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי״ (שיר השירים) – הקב״ה קורא לך ורוצה לתקשר אתך, וזה הרגע שבו אתה הכי קרוב שאפשר לבורא עולם, הרגע שבו אתה מגלה אותו/מזהה אותו.
