אני חייב לומר שמלכתחילה הייתי די ספקן לגבי מה שנאמר שם, ונשארתי עם ספיקות, אבל מצאתי שם בכל זאת הרבה הקבלות לדברים שנאמרו בחוויות סף מוות (מוות קליני), ולדברים המוכרים מספר הזוהר וממסורות עתיקות אחרות. כך, למשל, הוא שמע ממטופליו תיאורים מפורטים על כיתות ושיעורים בעולם העליון, ועל כך שהם באו לעולם הזה גם כדי ללמוד.
אם מישהו רוצה להבין את רוח הדברים שהובאו שם, אז אני מביא כאן תרגום חופשי של אחת הרגרסיות שבסוף הספר, שמתארת סיפור של נשמה לקראת גלגול חדש בעולם הזה:
= האם את קצת חוששת, ואולי תוהה אם את צריכה לבוא לעולם הזה בכלל?
- קצת… דאגה… לגבי מה שלפניי… לעזוב את הבית שלי כאן… אבל גם שמחה בהזדמנות.
= האם יש לך רגשות מעורבים לגבי עזיבת עולם הנשמות?
- לרובנו יש, ככל שהזמן שלנו מתקרב. אני חושבת פעמיים לפני כמה גלגולים… אבל פומאר יודע מתי אני מפגרת אחרי הלו"ז. אי אפשר להסתיר כאן דבר, אתה יודע.
…
- אני נפרדת מכולם. זה יכול להיות… קשה. מכל מקום, כולם מאחלים לי בהצלחה, ואני נעה הרחק מהם… נסחפת לבדי. אין חיפזון גדול… פומאר מרשה לי לארגן את המחשבות שלי. כשאני מוכנה, הוא בא ללוות אותי… לתת עידוד, ביטחון… והוא יודע מתי אני מוכנה ללכת.
= אני מרגיש שאת עכשיו יותר אופטימית לגבי הלידה מחדש.
- כן, זו תקופה של השראה וציפיות… גוף חדש… המסלול שלפניי…
…
- אנחנו (פומאר ואני) מתחילים לנוע במהירות גבוהה יותר. ואז אני מודעת לכך שפומאר… מתנתק ממני… ואני לבד…
… אני נעה הרחק, דרך כריות של לובן… נעה הרחק… אני… עוברת דרך… קפלים של בד משי… חלק… אני ברצועה… נתיב… מהר יותר ומהר יותר…
הכל מטושטש… אני מחליקה מטה… מטה לתוך צינור חשוך… הרגשה חלולה… חושך… ואז… חמימות!
=איפה את עכשיו?
- אני מודעת שאני בתוך אמא שלי
=מי את?
-אני תינוקת. אני תינוקת.
=אני שמח שהגעת בבטחה לגוף החדש שלך. אמרי לי, בת כמה התינוקת?
-חמישה חודשים עברו (מהעיבור)
=האם זה זמן ההגעה הרגיל שלך, לפי גיל התינוק?
-בפעמים שחייתי, הגעתי בזמנים שונים… זה תלוי בתינוק, באם ובחיים העתידיים.
=בתור נשמה, האם את במצוקה אם התינוק מופל מרחם האם (נגרמת הפלה), מסיבה כלשהי לפני שהתקופה נשלמת?
-אנחנו יודעים [מראש] אם התינוק נכנס לתקופה שלימה או לא. לא להיוולד זה לא דבר מפתיע בשבילנו. אנחנו עשויים להיות בסביבה רק כדי להרגיע את הילד.
=אם כן, אם הילד לא נכנס לתקופה שלימה, האם משימת החיים שלך כנשמה, מופסקת גם היא?
-לא, מעולם לא היתה משימת חיים שלימה, במה שנוגע לילד הזה.
=האם ייתכן שלכמה תינוקות שמופלים, מעולם אין נשמות?
-זה תלוי כמה זמן הם [אחרי העיבור]. אלה שמתים מאוד מוקדם, בדר"כ לא זקוקים לנו.
=בהנחה שתינוק מקבל תקופה שלימה, האם את יודעת מה ההרגלים של נשמות אחרות עם הילדים הללו?
-הו, יש כאלה שמרחפות יותר מאחרות, נכנסות ויוצאות מהתינוק עד הלידה, בגלל שמשעמם להם.
=מה את עושה בדר"כ?
-אני ממוצעת, נראה לי. למעשה, אני לא מבלה זמן רב עם התינוקות, כי זה יכול להיות מאוד משעמם.
=טוב, בואי ניקח את המצב הנוכחי, בתוך אמא שלך, וניתן לזמן קצת לעבור. מה את עושה כשאת לא עם התינוק שטרם נולד?
-להגיד לך את האמת? אני אגיד לך. אני, אני משחקת! זה זמן נהדר לעזוב ופשוט להתבטל… כשהתינוק לא כ"כ פעיל. אני עושה כיף עם החברים שלי, שעושים את אותו הדבר. אנחנו קופצים מסביב לעולם לבקר אחד את השני… ללכת למקומות מעניינים… מקומות שחיינו בהם יחד בגלגולים קודמים.
=האם את והנשמות האחרות לא מרגישים שנטישת התינוק שטרם נולד לתקופות ארוכות היא התחמקות מהאחריות למשימה שלכם בעולם?
-הו, תירגע! מי אמר משהו על תקופות ארוכות? אני לא עושה כך. חוץ מזה, התרגילים הקשים שלנו עוד לא התחילו עדיין.
=כשאתם עוזבים את התינוק למשך זמן, באיזה מישור רוחני אתם נמצאים ביחס לעולם הזה?
-אנחנו עדיין במישור של העולם הזה… ואנחנו משתדלים גם לא להיות טרודים מדי. חלק גדול מההתבטלות שלנו הוא בסביבת התינוק. אל תקבל את הרושם שאין לנו מה לעשות עם התינוקות בטרם שהם נולדים.
=כן?!
-אני עסוקה עם המוח החדש הזה, למרות שהוא עדיין לא מוכן לגמרי.
=למה שלא נדבר יותר על זה? כשהנשמה שלך נכנסת לתינוק כדי להישאר עם הגוף החדש הזה למשך החיים, תני לי תאור של המצב הזה.
-ברגע שאני מתחברת לילד, חשוב שאני אביא את מחשבתי לסינכרוניזציה עם המוח. אנחנו צריכים להתרגל אחד לשני כשותפים.
=זה מה שאנשים אחרים אומרים לי, אבל האם לך ולתינוק יש חיבור חיובי אחד עם השני מהתחלה?
-ובכן, אני במחשבה של הילד, אבל גם נפרדת. אני עובדת לאט בהתחלה.
=טוב, למה שלא תסבירי מה את עושה עם המחשבה של התינוק.
-היא מאוד עדינה, ואסור להזדרז מדי. אני מתחילה בבדיקה עדינה… מגדירה חיבורים… פערים… כל מוח-חושב (MIND) שונה מאחרים.
=האם יש עימות כלשהו בתוך הילד נגדך?
-אה… יש התנגדות קטנטנה בהתחלה… לא קבלה מלאה, בזמן שאני מתחקה אחרי הנתיבים… זה טבעי… עד שיש היכרות…
=כשאת משתלבת עם התינוק, מתי הוא נפתח לכוח הזהות שלך כנשמה?
-מפריעה לי המילה "כוח". אנחנו אף פעם לא כופים את עצמנו כשאנחנו נכנסים לעובר. ההתחקות שלי אחרי הנתיבים נעשית בזהירות.
=האם לקח לך גלגולים רבים כדי ללמוד להתחקות אחרי מוח אנושי?
-אהה.. תקופה מסויימת… נשמות חדשות מקבלות עזרה בהתחקות שלהם.
=כיוון שאת מייצגת אנרגיה טהורה, האם את מתחקה אחרי קשרי מוח חשמליים, כמו נוירוטרנסמיטרים, תאי עצב וכו'?
-ובכן, משהו כזה… אבל אני לא מפריעה לשום דבר… בזמן שאני לומדת את תבניות גלי המוח של התינוק.
=האם את מתכוון לויסות המחשבה החשמלי של המוח?
-כיצד האדם הזה מתרגם סימנים. הקיבולת שלו. אין שני ילדים זהים.
=תהיי כנה איתי: האם הנשמה שלך לא פשוט משתלטת על המוח-החושב, ומשעבדת אותו לרצונך?
-אתה לא מבין. זה מיזוג. יש… ריקנות לפני ההגעה שלי, שאני ממלאה כדי להפוך את התינוק לשלם.
=האם את מביאה בינה?
-אנחנו מרחיבים מה שיש שם.
=האם את יכולה לפרט יותר מה הנשמה שלך למעשה נותנת לגוף האנושי?
-אנחנו מביאים… הבנה של דברים… הכרה של האמת של מה שהמוח רואה.
=את בטוחה שהתינוקת הזו לא חושבת עליך בהתחלה כיישות זרה במחשבתה?
-לא, זוהי הסיבה שאנחנו מתאחדים עם מוחות בלתי מפותחים. היא מכירה אותי כידידה… תאומה… שעומדת להיות חלק ממנה. זה כאילו התינוקת חיכתה שאני אבוא.
=האם את חושבת שכוח עליון מכין את התינוקת לקראתך?
-אני לא יודעת. נראה ככה.
=האם המלאכה שלך לאיחוד מסתיימת לפני הלידה?
-לא ממש, אבל עד הלידה אנחנו כבר מתחילים להשלים אחד את השני.
=אז תהליך האיחוד לוקח זמן?
-בטח, בזמן שאנחנו מסתגלים אחד לשני. וכמו שאמרתי לך, אני עוזבת את העובר לעתים.
=מה לגבי הנשמות הללו שמצטרפות לתינוקות רגע לפני הלידה?
-זה הסגנון שלהם, לא שלי. הם צריכים להתחיל את העבודה שלהם בעריסה.
=באיזה גיל הגוף נמצא, בזמן שהנשמה שלך כבר מפסיקה לעזוב אותו לגמרי?
-בערך בגיל 5 או 6. בדר"כ אנחנו הופכים להיות אופרטיבים לגמרי כשהילד מתחיל את בית הספר. ילדים מתחת לגיל הזה יכולים להישאר לבדם הרבה זמן.
=האם אין לך מחויבות להישאר תמיד עם הגוף שלך?
-אם דברים משתבשים מבחינה גופנית, אני חוזרת כמו בין-רגע.
=איך את יכולה לדעת את זה, אם את מתבטלת עם נשמות אחרות?
-לכל מוח יש תבנית גלי-מוח, זה כמו טביעת אצבע. אנחנו יודעים מיד אם התינוק שאנחנו מוצמדים אליו בצרות.
=אז את משגיחה על התינוק שהוצמדת אליו במשך כל הזמן, גם מבפנים וגם מבחוץ, בתקופות המוקדמות של הגדילה שלו?
-הו, כן. ואני משגיחה על ההורים. ייתכן שיש להם מריבות ליד התינוק, שגורמות ויברציות מעיקות.
=אם זה קורה לילד, מה את עושה כנשמה?
-מרגיעה את הילד כל האפשר. פונה אל ההורים דרך התינוק להרגיע אותם.
=תני לי דוגמא איך את יכולה לפנות להורים שלך?
-הו, לגרום לתינוק לצחוק בפניהם ע"י נגיעה בפנים של ההורים שלי בשתי ידיי. דברים כאלה מחבבים יותר את התינוק על ההורים שלהם.
=בתור נשמה, האם את שולטת בתנועות המוטוריות של התינוק?
=אני… אני. אני יכולה לדחוף קצת באיזור המוח ששולט על התנועות. אני יכולה לפעמים גם לדגדג את הילד… אני אעשה מה שצריך כדי להביא הרמוניה במשפחה שהוצמדתי אליה.
=ספרי לי, איך זה להיות ברחם של אמך?
-אני אוהבת את ההרגשה החמימה והנוחה של אהבה. רוב הזמן יש אהבה… לפעמים יש לחץ. בכל מקרה, אני משתמשת בזמן הזה כדי לחשוב ולתכנן מה אעשה אחרי הלידה. אני חושבת על הגלגולים הקודמים שלי, והאפשרויות שהחמצתי בגופים הקודמים שלי, וזה ממריץ אותי הלאה.
=האם עדיין לא נעלמו לך כל הזכרונות של הגלגולים הקודמים מהעולם הרוחני?
-זה מתחיל בלידה.
=כשהתינוק נולד, האם יש לו מחשבות מודעות כלשהן לגבי מי הנשמה שלו, וסיבות ההיצמדות?
-המוח החושב של הילד הוא כ"כ לא מפותח, שהוא לא מבין את המידע הזה. יש לו חלקים מהידע הזה בתור נחמה, שאח"כ נמוגה. עד שאני מתחילה כבר לדבר, המידע הזה נעול עמוק בתוכי, וככה זה צריך להיות.
=אם כן, האם יהיו לך מחשבות חולפות על גלגולים קודמים כילדה?
-כן… אנחנו חולמים בהקיץ… הדרך שאנחנו משחקים כשאנחנו ילדים… יוצרים סיפורים… יש לנו חברים דמיוניים שהם אמיתיים… אבל זה נמוג. בשנים הראשונות של החיים, התינוקות יודעים יותר ממה שחושבים שהם יודעים.
=טוב, בואי נעבור עכשיו לזמן שממש לפני הלידה שלך. ספרי לי מה את עושה.
-אני מאזינה למוסיקה.
=איזה מוסיקה?
-אני מאזינה לאבא שלי שומע תקליטים – זה מאוד מרגיע אותו, זה עוזר לו לחשוב. אני קצת מודאגת ממנו…
=למה?
-הוא חושב שהוא רוצה בן, אבל אני אשנה את זה מהר!
=אם כן, זה זמן מועיל עבורך?
-כן. אני עסוקה בתוכניות לזמן הקרוב, כשאני איכנס לעולם כבת-אנוש, ואנשום את הנשימה הראשונה שלי. זו ההזדמנות האחרונה שלי להתבוננות שקטה לקראת החיים הבאים. כשאני אצא – אני ארוץ…
